חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי״א 1951שעות עבודה, מנוחה שבועית, הפסקות וגמול שעות נוספות 125% ו-150%

1. פירושים [תיקון: תש״ע]. בחוק זה –

״שעות עבודה״ פירושו · הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואוויר ולרבות הפסקות לפי סעיף 20א(א), חוץ מהפסקות על פי סעיף 20;

״שעות נוספות״ פירושו · שעות העבודה העודפות (א) על התחום שנקבע ליום עבודה בסעיף 2, או על יום עבודה שייקבע על פי סעיף 4, או (ב) על התחום שנקבע לשבוע עבודה בסעיף 3, או על שבוע עבודה שייקבע על פי סעיף 4;

״עבודת לילה״ פירושו · עבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 06.00;

״מפקח עבודה״ פירושו · מפקח כמשמעותו בפקודת מחלקת העבודה, 1943; ״מפקח עבודה אזורי״ פירושו · מפקח עבודה שנתמנה על ידי שר העבודה להיות מפקח עבודה אזורי.

2. יום עבודה

(א) יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה. (ב) בעבודת לילה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, בין על פי חוק ובין על פי הסכם או נוהג, לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה.

3. שבוע עבודה [תיקון: תשנ״ג]

שבוע עבודה לא יעלה על ארבעים וחמש שעות עבודה.

4. שינוי יום עבודה ושבוע עבודה [תיקון: תשנ״ג]

(א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות · (1) יום עבודה שתחומו פחות מן הקבוע בסעיף 2 ושבוע עבודה שתחומו פחות מן הקבוע בסעיף 3, לעבודות מסויימות, אם ראה צורך בכך מטעמים שבבריאות העובד או שבנסיבות העבודה; (2) יום עבודה שתחומו יתר על הקבוע בסעיף 2 ושבוע עבודה שתחומו יתר על הקבוע בסעיף 3 · (I) לעבודות מסויימות בחקלאות ועבודות הקשורות במישרין לטיפול בבעלי חיים; (II) לעבודות במקום שמטפלים בחולים, בבתי־מרקחת, במוסדות החלמה, במוסדות לטיפול בזקנים או בילדים; (III) לעבודות בבתי אוכל, בבתי מלון ובבתי קפה; (IV) לשמירה; (V) לעובדים בשירות המדינה או בשירות רשות מקומית עבודה שאינה תעשייתית, בעבודות חיוניות לציבור שפורטו בתקנות, ובלבד שיום עבודה לא יעלה על עשר שעות עבודה, ושבוע עבודה לא יעלה, בממוצע לתקופה שתיקבע בתקנות, על ארבעים וחמש שעות עבודה.

(ב) על אף האמור בסעיף 2, לא יעלה יום עבודה של עובד חודשי במשק בית פרטי שאינו עובד חלקי, על 10 שעות עבודה; דין יום עבודה לפי סעיף קטן זה כדין יום עבודה לפי סעיף 2.

5. שינוי לפי הסכם קולקטיבי [תיקון: תשנ״ג]

(א) אישר שר העבודה הסכם קולקטיבי שבו נקבע יום עבודה ארוך משמונה שעות או שבוע עבודה ארוך מארבעים וחמש שעות · דינם כדין יום ושבוע עבודה לפי הסעיפים 2 ו-3. שר העבודה לא יתן אישור אלא אם · (1) נוכח שבגלל הנסיבות המיוחדות אין לקיים יום עבודה כקבוע בסעיף 2 או שבוע עבודה כקבוע בסעיף 3; (2) המספר הממוצע של שעות העבודה לתקופה שנקבעה אינו עולה על עשר ליום וארבעים וחמש לשבוע. (ב) אישר שר העבודה הסכם קולקטיבי שבו נקבע לאחד הימים יום עבודה של עד חמש שעות ולשני ימים יום של עד תשע שעות · דינם כדין יום עבודה לפי סעיף 2.

6. איסור העסקה בשעות נוספות [תיקון: תשע״ד]

העסקת עובד בשעות נוספות אסורה, אם אינה מותרת לפי סעיף 10, או אם לא הותרה לפי סעיף 11.

7. שעות המנוחה השבועית

(א) לפחות שלושים ושש שעות רצופות לשבוע הן המנוחה השבועית של העובד. (ב) המנוחה השבועית תכלול · (1) לגבי יהודי · את יום השבת; (2) לגבי מי שאינו יהודי · את יום השבת או את יום הראשון או את היום השישי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו.

8. שינוי שעות המנוחה השבועית

שר העבודה רשאי לקבוע, בתקנות, לעבודות מסויימות, מנוחה שבועית שתחומה פחות משלושים ושש שעות, אך לא פחות מעשרים וחמש שעות רצופות. דין המנוחה שתיקבע כדין המנוחה לפי סעיף 7.

9. איסור העסקה במנוחה השבועית [תיקון: תשע״ד]

העסקת עובד במנוחה השבועית אסורה, אם לא הותרה לפי סעיף 12.

9א. איסור עבודה במנוחה השבועית [תיקון: תשכ״ט]

(א) בימי המנוחה הקבועים כמשמעותם בפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, לא יעבוד בעל בית מלאכה בבית מלאכתו, ולא בעל מפעל תעשיה במפעלו, ולא יסחר בעל חנות בחנותו. (ב) בימי מנוחה כאמור לא יעבוד חבר של אגודה שיתופית בבית מלאכה או במפעל תעשיה של האגודה; בבית מלאכה או מפעל של אגודה שיתופית חקלאית לא יעבוד חבר אלא אם העבודה קשורה בשירותים הנחוצים למשק. (ג) מי שאינו יהודי רשאי, לגבי בית מלאכתו, מפעלו או חנותו שבתחום רשות מקומית שמספר תושביה שאינם יהודים הוא לפחות רבע, לקיים את האיסורים בימי המנוחה כאמור או בימי שבתו וחגיו לפי בחירתו; והוא הדין לגבי רובע של רשות מקומית כאמור. (ד) האמור בסעיף קטן (ג) אין בו כדי למנוע נאשם מלהביא ראיות כי מספר התושבים שאינם יהודים אינו פחות מרבע מכלל התושבים.

9ב. תחולת סעיף 12 [תיקון: תשכ״ט]

הוראות סעיף 12 יחולו, בשינויים המחוייבים, על מתן היתרי עבודה בימי מנוחה למי שהוראות סעיף 9א חלות עליו.

9ג. איסור הפליה [תיקון: תשמ״א]

(א) לא יסרב הזקוק לעובד לקבל אדם לעבודה בשל כך בלבד שהוא הודיע עם קבלתו לעבודה שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים, ולא ידרוש ממנו ליתן התחייבות לעבוד בימי המנוחה השבועית כתנאי לקבלתו לעבודה. (ב) הזקוק לעובד רשאי לדרוש ממי שהודיע כאמור שימסור לו, לא יאוחר משבעה ימים מיום הדרישה, תצהיר בכתב לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971, ובו הפרטים המבססים את הודעתו, ובכללם פרטים המעידים על הכרתו הדתית ועל קיום מצוות דתו, ואם הוא יהודי · שהוא גם שומר על כשרות בביתו ומחוצה לו ואינו נוסע בשבת.

9ד. עובד שנדרש לעבוד במנוחה השבועית [תיקון: תשמ״א, תשס״ב, תשע״ד]

(א) עובד שמעסיקו דורש ממנו לעבוד בימי המנוחה השבועית, או שהודיע לו על כוונתו לדרוש כאמור, רשאי להודיע למעסיקו, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה או ההודעה, שהוא אינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים. (ב) מעסיק רשאי לדרוש תצהיר בכתב לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, ובו הפרטים כאמור בסעיף 9ג(ב).

9ד1. סירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי [תיקון: תשע״ח־3]

(א) בלי לגרוע מהוראות סעיפים 9ג(א) ו-9ד(א) · (1) לא יסרב הזקוק לעובד לקבל אדם לעבודה בשל כך בלבד שהוא הודיע שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית, ולא ידרוש התחייבות כתנאי לקבלה; (2) עובד שמעסיקו דורש ממנו לעבוד בימי המנוחה, רשאי להודיע, לא יאוחר משלושה ימים, שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית. (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו · (1) במקומות עבודה או בעבודות המנויים בסעיף 9ו(ב); (2) במקום עבודה שאישרה ועדת השרים האמורה בסעיף 12(ב), בכפוף לסעיף קטן (ג). (ג) אישור ועדת השרים יינתן בשל טעמים ייחודיים הקשורים באותו מקום עבודה, ובלבד שהסירוב עלול לפגוע פגיעה משמעותית במקום העבודה, בתהליך העבודה או בסיפוק צרכים חיוניים לציבור, בהתחשב בטובת העובדים; ועדת השרים תתכנס אחת לרבעון לפחות ותדווח לוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת.

9ה. שינוי סביר בתנאי עבודה [תיקון: תשמ״א, תשע״ד, תשע״ח־3]

מעסיק רשאי לשנות באופן סביר את תנאי עבודתו וסדרי עבודתו של מי שהודיע לפי סעיפים 9ג, 9ד או 9ד1 שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית.

9ו. אי־תחולה [תיקון: תשמ״א]

(א) הודעה לפי סעיפים 9ג או 9ד שהיא הודעת שקר, או שנותנה נדרש למסור תצהיר ולא עשה כן · בטלה. (ב) הוראות סעיפים 9ג ו-9ד לא יחולו · (1) במקום עבודה המופקד על בטחון הציבור; (2) בעבודה הקשורה בבטחון המדינה או בשמירת בטיחותם, שלומם או בריאותם של בני אדם; (3) בעבודה הקשורה באירוח בבתי מלון; (4) בעבודה הקשורה בייצור חשמל והזרמתו; (5) בעבודה הקשורה בקיום אספקה או שירותים חיוניים שנקבעה בצו מאת ועדת השרים שבסעיף 12(ב), באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

9ז. סמכות בית הדין לעבודה [תיקון: תשמ״א, תשס״א]

(א) לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ״ט–1969, תהיה סמכות יחודית לדון בתובענות שעילתן בהוראות סעיף 9ג. (ב) לא יזדקק בית הדין האזורי לתובענה שעילתה בסעיפים 9ג עד 9ו שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חודשים מיום תחילת העילה.

10. העסקה המותרת בשעות נוספות [תיקון: תשנ״ג, תשע״ד]

(א) העסקת עובד בשעות נוספות מותרת · (1) כשתאונה או מאורע בלתי צפוי מראש מחייבים זאת, או כשיש לטפל באופן דחוף במכונות או בציוד, ואינה מותרת אלא במידה הדרושה למניעת הפרעה קשה בתהליך הרגיל של העבודה, או למניעת נזק לגוף או לנכס שאין למנוע אותו בדרך אחרת; (2) כשעובדים במשמרות, ובלבד שלא יעבדו יותר משעה נוספת אחת ליום, ושהממוצע לשלושה שבועות לא יעלה על ארבעים וחמש שעות עבודה לשבוע; (3) בהכנת מאזן שנתי, ברישום מלאי הסחורה ובמכירה שלפני חג, ובלבד שלא יעבדו יותר מארבע שעות נוספות ליום וממאה לשנה. (ב) הועסק עובד שעות נוספות לפי פסקה (1) · תימסר לכל המאוחר למחרת היום הודעה בכתב למפקח עבודה אזורי, ולא ימשיכו בעבודת שעות נוספות אלא אם נתן המפקח היתר בכתב וקוימו תנאיו.

11. היתר העסקה בשעות נוספות [תיקון: תשע״ד, תשע״ח־2]

שר העבודה רשאי להתיר העסקת עובד בשעות נוספות · (1) בשעה שצרכי ההספקה והשירותים החיוניים מחייבים זאת לדעת שר העבודה, שר הבטחון או השר לביטחון הפנים, במקומות הנתונים להוראותיהם; (1א) אם ניתנה החלטה על שעת חירום ומצב המשק מחייב זאת (הכרזה על מצב מיוחד בעורף לפי סעיף 9ג לחוק ההתגוננות האזרחית התשי״א–1951; צו לחיילי מילואים לפי סעיף 8 לחוק שירות המילואים התשס״ח–2008; הכרזה על אירוע חירום אזרחי לפי סעיף 90ב לפקודת המשטרה התשל״א–1971); (2) בשירותים ציבוריים לא־תעשייתיים; (3) בשמירה; (4) במקום שמטפלים בחולים, בבתי מרקחת, במוסדות החלמה, במוסדות לטיפול בזקנים או בילדים; (5) בבתי אוכל, בבתי מלון, בבתי קפה, במפעלי תרבות, ספורט ושעשועים; (6) בעבודת הכנה או גמר שיש לעשותה מחוץ לשעות העבודה הרגילות, ובעבודה שמטבעה נעשית לסירוגין ובהפסקות והעובד נדרש להיות כל הזמן במקום עבודתו; (7) בעבודה עונתית או במקרים יוצאים מן הכלל כשיש לחץ עבודה זמני בלתי רגיל; (8) מטעמים הקשורים בצורכי הכלכלה והמשק או מטעמים ייחודיים, ובהתחשב בטובת העובדים.

12. היתר העסקה במנוחה השבועית [תיקון: תשמ״ג, תשע״ד, תשע״ח, תשע״ח־3]

(א) שר העבודה רשאי להתיר העסקת עובד בשעות המנוחה השבועית, או בחלק מהן, אם משוכנע שהפסקת העבודה עלולה לפגוע בהגנת המדינה, בבטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים חיוניים לציבור. (א1) שר העבודה יתחשב בשיקולים אלה: רווחת העובד; מסורת ישראל; קיום חלופה; ההשפעה על אופי המרחב הציבורי; וכל שיקול אחר שיש בו כדי להגשים את תכליות החוק. (ב) היתר כללי לא יינתן אלא על פי החלטת ועדת שרים המורכבת מראש הממשלה, השר לשירותי דת ושר העבודה. (ג) בהיתר מיוחד יפורטו המקצועות, התפקידים או המחלקות שלגביהם ניתן ההיתר.

13. שעות נוספות והגברת תעסוקה [תיקון: תשע״ד]

שר העבודה רשאי, בצו או בהודעה מיוחדת, לאסור או להגביל העסקה בשעות נוספות המותרת לפי סעיף 10(א) (להוציא פסקה (1)) או שהותרה לפי סעיף 11, לשם הגברת התעסוקה.

14. תנאים והגבלות להיתר [תיקון: תשע״ד, תשע״ח־2]

(א) שר העבודה רשאי לקבוע תנאים והגבלות להיתר. (ב) בהיתר העסקה בשעות נוספות יקבע שר העבודה את תחום השעות הנוספות המותרות. (ג) היתר לפי סעיף 11(1א) יכול להינתן לגבי שטח שלגביו ניתנה החלטה על שעת חירום או מחוצה לו, ויעמוד בתוקפו כל עוד ההחלטה בתוקף.

15. היתר כללי והיתר מיוחד [תיקון: תשע״ד]

(א) היתר יכול להיות כללי או מיוחד. (ב) הודעה על מתן היתר כללי, על תנאיו ועל ביטולו או שינויו תפורסם ברשומות. היתר מיוחד לא יינתן לתקופה העולה על שתי שנים, ומי שניתן לו ההיתר יציגו, הצגה נראית לעין, במקום שבו מעסיקים לפיו.

16. גמול שעות נוספות [תיקון: תשע״ד]

(א) הועסק עובד שעות נוספות, ישלם לו המעסיק בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום שכר עבודה לא פחות מ־1¼ מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שאחריהן לא פחות מ־1½ מהשכר הרגיל. היה שכרו של עובד לפי כמות התוצרת, ישלם בעד כל יחידה שנעשתה בשתי השעות הנוספות הראשונות לא פחות מ־1¼ מהשכר ליחידה, ובעד יחידה שנעשתה בשעות הנוספות שלמעלה משתיים · לא פחות מ־1½. (ב) היה שכרו של העובד על בסיס חודש או תקופה ארוכה יותר, רשאי המעסיק בעבודות המפורטות בסעיף 4(א)(2) ובסעיף 4(ב) לתת, במקום תשלום, מנוחה של שעה ורבע לפחות תמורת כל שעה משתי השעות הנוספות הראשונות, ומנוחה של שעה וחצי לפחות תמורת כל שעה נוספת שאחריהן.

17. גמול עבודה במנוחה השבועית [תיקון: תשע״ד]

(א) הועסק עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן · (1) ישלם לו המעסיק בעד שעות אלה שכר עבודה לא פחות מ־1½ משכרו הרגיל. היה שכרו לפי כמות התוצרת · לא פחות מ־1½ מהשכר ליחידה; (2) יתן לו המעסיק, במקום שעות המנוחה שבהן עבד, שעות מנוחה במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שלפיו הועסק. (ב) היה שכרו על בסיס חודש או תקופה ארוכה יותר · רשאי המעסיק, במקום הגמול לפי פסקה (1), לתת מנוחה של שעה וחצי לפחות תמורת כל שעה משעות המנוחה השבועית שבה עבד.

18. שכר רגיל [תיקון: תשע״ד]

לענין הסעיפים 16 ו-17 ״שכר רגיל״ כולל כל התוספות שמעסיק משלם לעובדו.

19. תקנות בדבר חישוב הגמול

שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות הוראות משלימות בדבר חישוב גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, לענין הסעיפים 16 ו-17.

20. הפסקות [תיקון: תש״ס, תשע״ד]

(א) ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל־¾ שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות; ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג ההפסקה היא של חצי שעה לפחות. (ב) הפסקה לפי סעיף קטן (א) לא תעלה על שלוש שעות. (ג) בעת הפסקה הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד, והעובד נדרש על ידי מעסיקו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה. (ד) עובד רשאי להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות דתו; זמן התפילה ייקבע במקום העבודה בהתאם לצורכי העבודה ואילוציה, ובהתחשב בדרישות דתו של העובד.

20א. הפסקה לשם שימוש בחדר שירותים [תיקון: תש״ע, תשע״ד, תשע״ז]

(א) עובד זכאי, במהלך יום עבודתו, להפסיק את עבודתו לשם שימוש בחדר שירותים, בהתאם לצרכיו. (ב) המעסיק יוודא כי יש חדר שירותים תקין וראוי לשימוש העובדים, במקום העבודה או בקרבתו; שר התעשייה המסחר והתעסוקה רשאי, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לפטור בתקנות סוגי מעסיקים, עבודות או מקומות עבודה, או לקבוע כללים ותנאים. (ג) אין בהוראות סעיף קטן (ב) כדי לגרוע מחובות לפי כל דין לעניין חדרי שירותים אלא להוסיף עליהן. (ד) הוראות הסעיף יחולו גם על מעסיק בפועל ועל עובד של קבלן כוח אדם, ועל מזמין שירות ועל עובד של קבלן שירות, בכפוף לתנאים. (ה) על הליכים בשל הפרה יחולו הוראות סעיף 5א לחוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים, התשס״ז–2007.

21. הפסקה בין יום עבודה למשנהו

בין יום עבודה למשנהו תחול הפסקה של שמונה שעות לפחות.

22. עבודת לילה [תיקון: תשנ״א, תשע״ד, תשע״ח־2]

(א) מפעל שעובדים בו במשמרות, לא יועסק בו עובד בעבודת לילה יותר משבוע אחד בתוך שבועיים. (ב) (בוטל).

23. היתר בדבר הפסקות [תיקון: תשמ״א]

שר העבודה רשאי להתיר סטיה מהוראות הסעיפים 20 ו-22, אם נראה לו שסדרי העבודה או שתפקידו או טובתו של העובד מחייבים או מצדיקים זאת, וכן לגבי מי שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית לפי סעיפים 9ג או 9ד. הוראות הסעיפים 14(א) ו-15 חלות על היתר לפי סעיף זה.

24. סמכויות מפקח עבודה [תיקון: תשע״ד]

(א) סמכויותיו של מפקח עבודה, ביחס לכל מקום שיש לו יסוד להניח כי מועסק בו עובד, הן כסמכויותיו של מפקח לפי סעיף 10(1) לפקודת מחלקת העבודה, 1943. (ב) מפקח עבודה רשאי לחקור כל אדם הנמצא במקום שאליו בא בתוקף סמכויותיו, בכל ענין הנוגע לחוק זה, אך לא יידרש אדם ליתן תשובה או עדות העלולה לגלגל עליו אשמה; מפקח רשאי לרשום בפרוטוקול את תשובותיו והודעותיו של הנחקר. (ג) דין פרוטוקול שנרשם כדין הודעה לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), והסעיפים 3 ו-4 לאותה פקודה חלים עליו.

25. פנקס שעות עבודה וכו׳ [תיקון: תשס״ח, תשע״ד]

(א) מעסיק חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, ובו יירשמו הפרטים שייקבעו בתקנות. (א1) (1) לעניין שעות עבודה, מנוחה שבועית ושעות נוספות ייערך הרישום באופן שוטף ויכלול שעות עבודה בפועל; (2) לא בוצע הרישום באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים, ייחתם הרישום מדי יום בידי העובד ויאושר בחתימת אחראי שמינה המעסיק, אלא אם קבע שר התעשיה המסחר והתעסוקה דרך אחרת. (ב) שר העבודה יקבע, בהודעה ברשומות, את סוגי המעסיקים שעליהם יחול סעיף זה.

26. עונשים [תיקון: תשכ״ט, תשע״ד]

(א) מי שהעסיק בניגוד לחוק זה או שלא בהתאם לתקנות או להיתר · דינו קנס עד חמישים לירות על כל עובד שהועסק כאמור או מאסר עד חודש אחד או שני העונשים כאחד. (ב) מי שהפריע למפקח עבודה, סירב להשיב לו על שאלה שהוא חייב להשיב עליה, או לא הציג היתר לפי סעיף 15(ב) · דינו קנס עד חמישים לירות או מאסר עד שבועיים או שני העונשים כאחד. (ג) העובר על הוראת סעיף 9א · דינו קנס 1000 לירות.

27. אחריותם של חברי ההנהלה ושל מנהלים [תיקון: תשע״ד]

(א) חברה, אגודה שיתופית או כל חבר אנשים אחר שהעסיקו בניגוד לחוק · רואים כאחראי לעבירה גם כל חבר הנהלה, מנהל או פקיד, ואפשר להביאו לדין ולהענישו כאילו עבר הוא את העבירה, אם לא הוכיח אחד משני אלה: (1) שהעבירה נעברה שלא בידיעתו; (2) שנקט בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח שהוראות החוק יקוימו.

28. דין חבורת עובדים

בחבורת עובדים, בין שהיא גוף מאוגד ובין שאינה, רואים את כל אחד מבני החבורה כעובדו של האדם שמסר לחבורה את העבודה, אם היו רואים אותו כך אילו היה קשר ישיר בינו ובין כל אחד מבני החבורה.

29. [תיקון: תש״ם] (בוטל).

30. תחולת החוק [תיקון: תשכ״ט־2, תשל״א, תשע״ד]

(א) חוק זה אינו חל על העסקתם של: (1) שוטרים במשטרת ישראל וכן כל מי שנמנה עם שירות בתי הסוהר; (2) עובדי המדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות; (3) יורדי ים ועובדי דיג; (4) אנשי צוות אוויר; (5) עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי; (6) עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם. (ב) נתעוררו חילוקי דעות אם עובד שייך לאחד מסוגי העובדים שהחוק אינו חל עליהם · רשאים העובד, המעסיק, ועד העובדים במקום או מפקח עבודה לבקש את הכרעת בית הדין לעבודה כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תשכ״ט–1969.

31. המדינה כמעסיק [תיקון: תשע״ד]

לענין חוק זה דין עובד המדינה כדין כל עובד אחר.

32. ביצוע ותקנות [תיקון: תשע״ד]

שר העבודה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו, לרבות תקנות בדבר הדרכים שבהן יביא מעסיק לידיעת עובדיו את הוראות החוק.

33. חובת התיעצות [תיקון: תשע״ד, תשע״ח־2]

שר העבודה לא יתקין תקנות לפי הסעיפים 4, 8 ו-19, לא יתן היתר כללי לפי הסעיפים 11, 12 ו-23, לא יתן צו לפי סעיף 13 ולא ישתמש בסמכויותיו לפי סעיף 25(ב), אלא לאחר התייעצות עם ארגון העובדים הארצי המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים ועם ארגונים ארציים רפרזנטטיביים של מעסיקים הנוגעים בדבר; לעניין היתר כללי לפי סעיף 11(8) יתחשב השר גם בהמלצה משותפת של ארגון העובדים וארגוני המעבידים.

34. העברת סמכויות

שר העבודה רשאי להעביר את הסמכויות הנתונות לו לפי חוק זה, חוץ מן הסמכויות להתקין תקנות, ליתן צו לפי סעיף 13 או היתר כללי לפי הסעיפים 11, 12 ו-23, ולפרסם הודעה לפי סעיף 25(ב). הודעה על העברת סמכויות תפורסם ברשומות.

35. שמירת זכויות

חוק זה אינו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד על פי חוק, הסכם קולקטיבי, חוזה עבודה או נוהג.

36. ביטול

סעיף 495 מהמג׳לה · בטל.

37. תחילת תוקף [תיקון: תשי״א]

תקפו של חוק זה הוא מיום כ״ז באלול תשי״א (28 בספטמבר 1951). נתקבל בכנסת ביום ט׳ באייר תשי״א (15 במאי 1951). משה שרת, שר החוץ וממלא מקום ראש הממשלה · פנחס לבון, שר החקלאות וממלא מקום שר העבודה · חיים ווייצמן, נשיא המדינה.

עד כאן ציטוט חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי״א 1951. החומר לוקט ברשות מאתר ויקיטקסט המרכז את החוקים והדינים בישראל · אין לעשות בו שום שימוש אלא ברשותם.