חוק ותקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלותתעסוקה · איסור הפליה, חובת התאמות ומימון המדינה

(ה) לעניין סעיף זה –

”בן משפחה“ –

(1) בן זוג, הורה או ילד;

(2) בן זוגו של הורה, בן זוגו של ילד, אח או אחות או בני זוגם, סב, סבתא, נכד או נכדה – שעיקר פרנסתו של אדם עם מוגבלות עליהם;

”הפליה“ – לרבות אי-ביצוע התאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של אדם עם מוגבלות אשר יאפשרו את העסקתו;

”התאמה“, ”התאמות“ – לרבות התאמת מקום העבודה, הציוד שבו, דרישות התפקיד, שעות העבודה, מבדקי קבלה לעבודה, הכשרה והדרכה, נוהלי עבודה, והכול מבלי שהדבר יטיל על המעסיק נטל כבד מדי;

”נטל כבד מדי“ – נטל בלתי סביר בנסיבות העניין, בהתחשב, בין היתר, בעלות ההתאמה וטיבה, בגודל העסק ובמבנהו, בהיקף הפעילות, במספר העובדים, בהרכב כוח האדם, ובקיומם של מקורות מימון חיצוניים או ממלכתיים לביצוע ההתאמה.

בתקנות אלה –

”גוף ציבורי“ – כהגדרתו בסעיף 5 לחוק;

”המנהל“ – עובד הציבור ששר התעשיה המסחר והתעסוקה הסמיך לענין תקנות אלה;

”התאמה“, ”התאמות“ – כהגדרתן בסעיף 8(ה) לחוק, לרבות התאמות פיסיות, בין במקרקעין ובין במיטלטלין, ולרבות מכשירים, עזרים, התקנים, אמצעי מחשוב של חומרה ותוכנה, שינויים או התקנות במקרקעין ובמבנים, וכל אבזר, או אמצעי הנדרש לעובד עם מוגבלות במקום עבודתו, עקב צרכיו המיוחדים, לשם ביצוע העבודה ולשם תפקוד יומיומי במקום העבודה ככלל העובדים; וכן שירותי תרגום ותמלול הנדרשים לעובד עם מוגבלות שיש לו ירידה בשמיעה של 50 דציבלים ויותר באוזן הטובה יותר, וזאת לצורך קליטתו הראשונית במקום עבודה (להלן – שירותי תרגום ותמלול) וכן הדרכה למעביד של עובד עם מוגבלות שכלית, קוגניטיבית או נפשית, או למי מטעמו, בנוכחות העובד לפי הצורך, שנותן גורם הדרכה מקצועי בתחום אותה המוגבלות, ב-6 החודשים הראשונים לעבודתו של העובד (להלן – הדרכה ראשונית למעביד);

(…)

”מעביד“ – מעביד או מי שעומד להיות מעביד של עובד עם מוגבלות, למעט אם הוא גוף ציבורי או מפעל מוגן שאוצר המדינה משתתף בתקציבו כמשמעותו בסעיף 17(א) לחוק שכר מינימום, התשמ”ז–1987, ובמקרה של העסקת עובד באמצעות קבלן כוח אדם – המעסיק בפועל;

”עובד“ – לרבות עובד של קבלן כוח אדם המועסק בפועל אצל המעביד;

”עובד עם מוגבלות“ – אדם עם מוגבלות, כהגדרתו בסעיף 5 לחוק, שהוא עובד המועסק בהיקף של שליש משרה לפחות, למעט עובד כאמור המועסק לתקופה קצובה מראש הפחותה מ-12 חודשים (להלן – תקופה קצובה), אך לרבות עובד כאמור המועסק לתקופות קצובות רצופות שעולות יחד על 12 חודשים; לענין זה יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת העילות המנויות בסעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ”ג–1963;

”עלות ההתאמה“ – העלות הכוללת של רכישת ההתאמה או של שכירתה לשימושו של עובד עם מוגבלות במקום העבודה, שאישר המנהל, לרבות עלות הובלתה, התקנתה ועלות אישור מורשה לנגישות לפי תקנה 4(ג), ולרבות עלויות הוצאת הערבות הבנקאית האמורה בתקנה 7 ובלבד שאינן עולות על סך 5% מסכום הערבות, אך למעט עלות תחזוקתה ותיקונה של ההתאמה; ולענין מעביד שהוא עוסק מורשה כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, התשל”ו–1975 – למעט מס הערך המוסף על רכישת ההתאמה או שכירתה ועל ההוצאות הכרוכות בה כאמור;

”קבלן כוח אדם“ – כהגדרתו בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ”ו–1996.

(א) המדינה תשתתף בעלות כל ההתאמות שנשא בהן מעביד בעד כל עובד עם מוגבלות בסכומים המרביים (להלן – סכום השתתפות המדינה) כמפורט להלן:

1. מעביד המעסיק עד 25 עובדים – 19,000 שקלים חדשים לעובד עם מוגבלות, ובלבד שהמעביד נשא בעלות של 1,000 שקלים חדשים לפחות בגין אותן התאמות;
2. מעביד המעסיק יותר מ-25 עובדים ולא יותר מ-200 עובדים – 17,000 שקלים חדשים לעובד עם מוגבלות, ובלבד שהמעביד נשא בעלות של 3,000 שקלים חדשים לפחות בגין אותן התאמות;
3. מעביד המעסיק יותר מ-200 עובדים – 15,000 שקלים חדשים לעובד עם מוגבלות, ובלבד שהמעביד נשא בעלות של 5,000 שקלים חדשים לפחות בגין אותן התאמות.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) השתתפות המדינה בעלות הדרכה ראשונית למעביד, לא תעלה על 3,000 שקלים חדשים, ועל 95% מעלות ההתאמה, לפי הנמוך מביניהם.

(ג) מעביד שהמדינה השתתפה בעלות ההתאמות שנשא בהן כאמור בתקנת משנה (א), תתחדש זכותו להשתתפות כאמור בתום חמש שנים מיום שהמנהל אישר להעביר לו את סכום השתתפות המדינה לראשונה, ובלבד שנדרשת התאמה נוספת על אלה שכבר השתתפו במימונם והיא רלוונטית לתפקודו המשתנה של העובד ולביצוע עבודתו.